החלטה בתיק ע"ע 54015-04-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפנינו בקשת המבקשים (המשיבים בערעור) מיום 28.5.13 לביטול חיובם בהוצאות במסגרת פסק הדין בערעור, שניתן ביום 19.5.13.

2.         עיקרי הדברים הם כדלקמן:

א.        המשיבה (המבקשת בערעור) הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבה נדחתה בקשתה להורות למשיבים לציין את מספרי הזהות שלהם בכתב ההגנה שהוגש מטעמם (השופטת שרה מאירי; ס"ע 50577-03-12; החלטה מיום 24.4.13).

ב.         בית דין זה הציע לצדדים הסדר דיוני שעל פיו " ימציאו המשיבים את מספרי הזהות שלהם לבית הדין האזורי ולמבקשת וזאת תוך 15 יום".

ג.         המבקשים התנגדו להסדר הדיוני ולבקשת רשות הערעור וטענו כי אין מקום להורות להם למסור את מספרי זהותם.

ד.         לאור התנגדות המבקשים, ניתנה רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעת הערעור (החלטה מיום 16.5.13).

ה.        רק לאחר שהומצאה לצדדים החלטת בית הדין האמורה מיום 16.5.13, התרצו המבקשים וניאותו למסור את מספרי הזהות שלהם.

ו.         מאחר שלמעשה בא העניין על פתרונו - בוטל הדיון, אולם בשל חשיבות העניין, מצאנו מקום ליתן פסק דין ולפרט את חובתם של צדדים להליך למלא אחר הוראות התקנות בכלל ואחר החובה לציין מספרי זהות בפרט. עוד פירטנו בפסק הדין את התנהלות המבקשים, שלא זו בלבד שלא מילאו אחר הוראות התקנות לכתחילה, אלא עמדו בסירובם לציין את מספרי זהותם גם לאחר שהוסבה תשומת לבם לחובתם בעניין זה. בשל התנהלות זו, הושתו על המבקשים הוצאות הערעור בסך של   5,000 ש"ח.

3.         בבקשתם דנן עותרים המבקשים לביטול חיובם בהוצאות שהוטלו עליהם בפסק הדין. לעמדתם, הדיון בערעור עצמו לא התקיים ומספרי הזהות שלהם נמסרו עוד טרם הדיון, ומשכך לא היה מקום לדון בבקשת רשות הערעור לגופה. ועוד טוענים המבקשים: כי בקשת המשיבה להורות להם למסור את מספרי הזהות שלהם נדחתה לראשונה בבית הדין האזורי בהחלטה מנומקת; כי בשל כך סברו שלא נפל פגם ממשי בהתנהלותם; כי חרף האמור בהחלטת בית הדין האזורי, הסכימו להעביר את מספרי זהותם עוד בטרם נדונה הבקשה בבית דין זה; כי אין מקום לחייבם בהוצאות בשיעור כה גבוה; כי גם אם פעלו בניגוד לתקנות, הרי שהדבר נעשה בתום לב ולאור החלטתו הברורה והמנומקת של בית הדין האזורי; וכי הצדדים לא זומנו לדיון בעניין הבקשה לפסיקת הוצאות. המבקשים הדגישו כי " הנתבע 1 הינו קשיש סיעודי ונכה 170% והדרישה העיקשת לתעודת זהותו אינה ברורה..." (סעיף 7 לבקשה). 

4.         לעמדת המשיבה, משניתן פסק הדין בערעור, אין מקום לקיים בו דיון חוזר. לדבריה, אמנם לבית הדין סמכות ושיקול דעת לשוב ולבחון את החלטותיו, אולם רק אם יש בכך כדי לסייע לקידום האמת והצדק. בנסיבות המקרה דנן ומשיקולים ענייניים וערכיים, אין מקום לסטות מקביעות פסק הדין, לרבות בעניין ההוצאות. המשיבה סבורה כי הגשת הבקשה לביטול ההוצאות ובעיקר נימוקי הבקשה, מלמדים כי המבקשים לא למדו דבר מפסק הדין ומסרבים גם היום לקבל אחריות על מעשיהם. משהובא לידיעת המבקשים, מתוך כתבי הטענות הן בבית הדין האזורי הן בבית דין זה, כי על פי התקנות חייבים הם לציין את מספרי הזהות שלהם, הרי שאף שעה שנפלה טעות בהחלטת בית הדין קמא, היה על המבקשים לקבל את ההסדר שהוצע על ידי בית דין זה. אלא שהמבקשים עמדו בסירובם ולא מסרו את מספרי זהותם, כל זאת במטרה להכביד ולהקשות עליה בניהול ההליך ובמיוחד במימוש פסק הדין, אם וכאשר יינתן כזה לטובתה.

הכרעה

5.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי משניתן פסק דין ובית הדין קם מכיסאו, לא יחזור וישנה ממנו, אלא אם נפלה בו טעות סופר או בהסכמת הצדדים, וזאת מכוח הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו רע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ. בויאר נ' עזבון המנוח מר דוד מרמלשטיין, ניתן ביום 5.10.09).

            בענייננו, המבקשים עצמם אינם טוענים כי נפלה טעות כלשהי בפסק הדין וכלל אינם מתייחסים לסעיף 81 האמור, אלא אך מבקשים את ביטול ההוצאות. הליך שכזה אינו מוכר בסדרי הדין. יתר על כן, המשיבה לא נתנה הסכמתה לביטול ההוצאות שהושתו על המבקשים, ועל כן גם מבחינה זו אין להחיל בענייננו את סעיף 81 לחוק.

6.         למעלה מן הנדרש נציין, כי אף שהתקנות הובאו בפני המבקשים ואף שניתנה להם הזדמנות, באמצעות ההסדר שהוצע בבית דין זה, לתקן את מחדלם, בחרו הם במודע שלא לפעול כפי שהיה עליהם לפעול מלכתחילה. רק לאחר שניתנה רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעתו, חזרו בהם המבקשים ומסרו את מספרי הזהות שלהם, תוך שהוסיפו וחזרו על טענתם לפיה " הדרישה העיקשת לתעודת זהותו (של המבקש 1) אינה ברורה".

בהקשר זה נשוב ונזכיר את חובתו של בעל דין - בין אם הוא תובע, בין אם הוא נתבע - לנהל את ההליך המשפטי שהוא צד לו בדרך מקובלת ובתום לב ולפעול בנסיבות העניין כאדם סביר והוגן (ראו רע"א 4213/06 איל דש ייעוץ מבנים והשקעות בע"מ נ' רנמט הנדסה ופרויקטים בע"מ, ניתן ביום 4.12.07, בסעיף 9 להחלטה). המבקשים במקרה שלפנינו לא עמדו בחובתם זו והתנהלותם מצדיקה את הטלת הוצאות ההליכים עליהם.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בגין הבקשה דנן בסך של 2,000 ש"ח, אשר ישולמו למשיבה תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום,  כ"ג תמוז תשע"ג (01 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.